ישנו מקום אחד שבו אני רגיל להזמין יין אדום עם קרח. והיין, כמו שאני מכיר אותו, בהכרח זול. זה מה שעושה אותו לטוב. אני יושב לשולחן עץ עגול, די קטן, קרוב לזגוגית החלון. אם הייתי במקום אחר ובזמן אחר, היה יורד גשם על החלון והייתי מאושר עם היין האדום שלי. אבל אינני מאושר.
אני יושב ושותה את הכוס השנייה, שהיא האהובה עליי, ומדליק סיגריה ותוהה איך סאראמאגו מת. לא "איך" במובן של "איך זה קרה", אלא "איך" במובן של "כיצד". האם הוא נפל במרפסת ביתו אשר באיים הקנריים, או שמא חטף דום לב במקלחת, או בבית השימוש? האם נחנק למוות מארוחת הערב, או הזריק לעצמו מנת יתר, או החליק על הרצפה הרטובה במסדרון? ואני תוהה מדוע, מפני שאני נזכר באותן מיתות משונות אשר תיאר ב"על העיוורון" ועל כמה הן היו רחוקות, בסופו של דבר, מהזקן הפורטוגלי השגרתי שהיה.
ועוד אני נזכר במשפטים הארוכים שאפיינו את כתיבתו. איך התרגשתי לקרוא עמוד שלם מספרו, שכל העמוד כולו אינו אלא משפט אחד, ללא פסיק או נקודה. היעדרם של סימני הפיסוק עוררו את זעמם של המומחים ללשון ואני נזכר איך סאראמאגו אמר פעם למבקריו כי את ספריו צריכים לצעוק. ובעצם, מה שהזקן הפורטוגלי התכוון להגיד לכל אותם דייקנים, הוא שהטכניקה איננה העיקר, אלא החוויה והסיפור וליבת הדברים והרעד הפנימי שהתוכן מעורר בך. ובכלל, אני טרם פגשתי סופר טוב שהיה פעם מורה ללשון.
ובעודי תוהה היכן בכלל ממוקמים האיים הקנריים, מגיעה המלצרית ושואלת אם הכל בסדר. אני מהנהן לעומתה בנימוס, אך דווקא רוצה לבקש ממנה לשבת. לא, לא כל כך בסדר, אם את כבר שואלת. לא, היין דווקא מעולה, על אף שאני מניח כי מחירו לא מגיע לכדי שליש ממה שדרשתם עליו. זה לא היין, אלא דברים אחרים, דברים אחדים. יצא לך לקרוא איוב, אולי? ומה בדבר קהלת? את בטח חושבת שנהיה כאן עוד הרבה זמן, תחת השמש. אני לא בטוח. אני לא חושב שזה חשוב.
אך מה לי ועם מי יש לי לדבר. אני מפנה את המבט אל הזגוגית ומדמיין את הגשם שלא יורד כאן ומתאר לעצמי רחוב אחר בעיר אחרת, שאיננה העיר הזו. מן הסתם יהיו אלו אותם אנשים העוברים על המדרכה שממול, גם אם מזג האוויר יהיה שונה וגם אם ילבשו מלבושים אחרים וידברו שפה אחרת. ג'ולי תמשיך לשבת על הספסל עליו יושבת כעת נטלי ושתיהן ימתינו לרכב שהיה אמור לאסוף אותן לפני כשבע דקות. כבר כמעט ערב ועוד מעט הכל יוצאים לבלות, אני נזכר. זה הזמן לקום וללכת.
אני מוציא את הארנק ומשאיר את הכסף, היות ואת החשבון אני כבר מכיר בעל פה. תראו את המקום הזה. המקום הזה, היה יכול להיות מקום אחר לגמרי, מפני שסתם כך בחרתי בו. גם אם ישנו את רהיטי העץ וגם אם יחליפו את המלצרית הקבועה וגם אם ידרשו מחיר כפול על היין האדום עם הקרח, עדיין אשב על יד החלון הזה.
רק שלא יקחו את החלון.
